החלטה בתיק בר"ע 13117-12-11

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 41100-12-10; השופטת אריאלה גילצר-כץ) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.10.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). כמו כן קבעה הוועדה כי יש להפעיל את תקנה 15 לתקנות אלו בשליש, כך שנכותו היציבה המשוקללת של המבקש היא בשיעור של 13.33%.  

2.     הוועדה הגיעה למסקנה, על יסוד חוות הדעת של ד"ר שרייבמן ועל יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית, כי יש לדחות את הערר מאחר ולא קיימת הגבלה בתנועות סוב-טלריות, ולכן דרגת נכותו מתאימה לשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות. כן קבעה הוועדה, כי היא מאמצת את המלצות ועדת הרשות מיום 31.1.2010 להפעלת תקנה 15 בשליש.

3.     לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, מוצעת לצדדים ההצעה הבאה:

א. עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שזו תשקול מחדש את דרגת נכותו הרפואית הנובעת מהפגיעה בכף רגלו, באופן מפורט ומנומק. בין היתר, הוועדה תתבקש להתייחס ולפרט, ככל שאיננה משנה ממסקנתה הקודמת, מדוע הסעיף המתאים למצבו הרפואי של המבקש הוא סעיף 35(1)(ב) לתוספת בתקנות, ולא סעיף 49(2)(ו), כפי שקבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 13.12.2009, וכפי שהמליץ ד"ר נוף בחוות דעתו מיום 9.6.2010,  וכן בחוות דעתו המשלימה מיום 16.10.2011 (הגם שאנו ערים לכך כי מדובר במסמך מאוחר למועד ההתכנסות של הוועדה). בנימוקיה, תתבקש הוועדה להתייחס, לנימוקים המפורטים בחוות דעתו של ד"ר נוף, אשר טוען כי סעיף 49(2)(ו) לתוספת בתקנות הוא המתאים למצבו של המבקש ולא הסעיף שנקבע על ידי הוועדה.

ב. בהקשר זה תתייחס הוועדה לטענה, לפיה קיימת למבקש פגיעה תוך מפרקית, מעבר לשברים שהתאחו, ש"היא המהות של שינויים ניווניים" כלשון ד"ר נוף בחוות דעתו מיום 16.10.2011. הוועדה תתבקש להתייחס לטענה כי ה- CT מיום 4.7.2010 מדגים שינויים ניווניים ברורים  במפרקי קו ליס-פרנק 1 ו-2 (חתכים 130-132 ו-60-61 באשר למפרק 1 וחתכים 144 ו-142 ו-64-59 באשר למפרק 2). על פי שיקול דעת הוועדה תוכל להעביר הוועדה שאלה זו להתייחסותו של ד"ר שרייבמן.

4.     הצעה זו מוצעת, בין היתר לאור טענות המבקש, כי על פי בדיקת ההדמייה נותרה פגיעה תוך מפרקית, וכי מקור הפגיעה אינו באזור הסובלטרי (אזור קדמת עצמות המסרקים) לו מתאים סעיף הליקוי שנקבע, אלא באזור הטרסלי (בבסיס המסרקים), לגביו יש להפעיל את סעיף 49(2)(ו) לתוספת בתקנות שעניינו "הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל..", וכפי שהסביר ד"ר נוף בחוות דעתו (9.6.2012) : "פרוטוקול ועדה רפואית .. מתאריך 12.8.08 אשר בדקה ביסודיות את התובע ואשר לרשותה עמדה בדיקת CT של כף הרגל קבעה, בצדק לדעתי, מידת נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 49(2)(ו). סעיף זה דן בכאבים בטרסוסים והוא מתאים במדויק לנושא שלפנינו.... הוועדה קבעה מידת נכות של 10% בהתאם לסעיף ליקוי הדן במטטרסלגיה. מדובר בסעיף שאינו מתאים כלל לעניין זה באשר מטטרסלגיה מתייחסת רק לראשי המסרקים בעוד שהפגיעה הייתה בסיסי המסרקים במרכז כף הרגל. שתי אתרים אלה שונים אחד מהשני בתכלית השינוי. גם בנושא זה טועה הוועדה. הסעיף היחידי שמתאים למקום הפגיעה מעניק מידת נכות של 20%...".

5.     תגובת הצדדים להחלטה זו תוגש עד ליום 19.7.2012 . ימי הפגרה יבואו במניין הימים. ככל שהמוסד לא יסכים  להצעה, יגיב על בקשת המבקש למתן רשות ערעור.

6.     מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים ליתן תגובתם עד ליום 19.7.2012 (ימי הפגרה יבואו במניין הימים),לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזה בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

7.     עם הגשת עמדות הצדדים או בחלוף המועד להגשתן יועבר התיק לעיוני.

ניתנה היום,  י"ח תמוז תשע"ב (08 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: